מאת : זיאה דיאן 

 

לזכור ולא לשכוח

מאיפה באנו ולאן אנחנו הולכים

לזכור ולא לשכוח

שגם אנחנו ייצורים טבעיים

הטבע נוצר וממשיך להתפתח ואנחנו, כחלק ממנו מתפתחים ביחד איתו

אז איך זה שכאנושות אנחנו פוגעים בעצמנו, בטבע שהוא חלק מאיתנו,

חלק ממה שמזין אותנו.

להסתכל על עצמנו כחלק מנותק מהשלם, זה כמו תא סרטני שמחליט

שהוא יותר חשוב מהתאים האחרים.

והוא מתפשט ומתפשט ומחליט שהוא ישתלט על כל המקום

לא מודע ולא יודע שבהתרבות שלו הוא משמיד גם את עצמו.

כך אנו נוהגים היום כאנושות, כל אחד חושב על עצמו:

-איך "אני" יכול להצליח,

-איך "אני" יכול להשיג יותר,

-איך "לי" יכול להיות זה וזה

ובדרך לדברים "שלי" חשובים אנו מתעלמים מכל השלם

שהוא חלק איתנו, לא מודעים שאם "הוא" לא יתקיים

לא יהיה " שלי" " אני" " לי"....

הטבע סופג את טעויותינו כבר הרבה מאוד שנים,

את הנזק ש"אני",  "שלי" ,  "לי" ,  עושים...

הטבע, הייקום הוא אנרגיה אדירה שלא ניתנת להשמדה

אבל נתונה כל הזמן לשינוי מתמיד.

אם אנחנו לא נפסיק לפגוע בשלם לטובתנו האישית, ונמשיך

להתעלם מהכדור עליו אנו קיימים,

הטבע, כאנרגיה עוצמתית ימצא את הדרך איך להמשיך להתקיים ,

כמו אותו נהר שאנו סוגרים לו את הערוץ-

הוא מוצא דרך מאיפה כן יוכל להמשיך לזרום,

גם אם יצטרך בדרכו החדשה להרוס דברים שלא נראים לנו...ולהם אנו קוראים

 "אסונות טבע"

כך הטבע ימצא את איזונו בסופו של דבר,

אך יתכן שהאיזון שלו לא יכלול אותנו למשל...(ראה צונאמי)

ולכן נמצא את עצמנו - כמו התא הסרטני שחושב שיוכל להתקיים

ולהשתלט על הגוף ממנו נוא ניזון- נמצא עצמנו - מושמדים,